כששומעים את Michelle של נועם בתן בפעם הראשונה, קל לחשוב שמדובר בעוד שיר פופ אירוויזיוני. אבל בהאזנה נוספת מגלים הפקה הרבה יותר מורכבת.

ההפקה בנויה בשכבות: פתיחה מינימליסטית, בנייה הדרגתית, דרופ מודרני ועיבוד שמרגיש בינלאומי בלי לוותר לגמרי על הזהות הישראלית. הבחירה לשלב עברית, אנגלית וצרפתית מוסיפה תחושה גלובלית, אבל גם מעלה שאלה מעניינת – האם כדי להצליח בעולם מוזיקה ישראלית חייבת להישמע פחות "מזרחית"?

בשנים האחרונות הגבולות היטשטשו. אמני פופ מאמצים סלסולים ומקצבים ים-תיכוניים, בעוד שאמני מזרחית משתמשים בהפקות EDM, סינתים וטכניקות פופ עכשוויות. התוצאה היא שיותר ויותר שירים פשוט נשמעים... ישראליים.

בעיניי, Michelle הוא דוגמה טובה לשינוי הזה. במקום לבחור צד בוויכוח "מזרחית או פופ", הוא מנסה לחבר בין העולמות.

השאלה היא האם הקהל עדיין מחפש להשתייך לז'אנר מסוים, או שכבר הגיע הזמן לדבר פשוט על שירים טובים והפקות טובות.