יש משהו מעניין באופן שבו דמותו של ישוע מוצגת בתרבויות שונות.

מחוץ לישראל אפשר להיתקל לא פעם בייצוג של ישוע כאדם חסר רכוש, נווד, חסר בית, אדם שחי בשולי החברה ואינו משתלב באורח החיים המקובל. במבט חילוני או תרבותי מסוים, הדימוי הזה יכול להפוך כמעט לקריקטורה של "מה לא להיות" — אדם שלא הצליח להשתלב, לא צבר רכוש ולא בנה לעצמו מעמד.

אבל דווקא כאן מתחיל הפרדוקס.

אותם מאפיינים עצמם יכולים לקבל משמעות הפוכה לחלוטין: האדם שאינו משתלב הופך לאדם "אמיתי"; מי שאין לו רכוש הופך לסמל של חופש; מי שחי בשוליים הופך למי שאינו נכנע למוסכמות; והאדם שנמצא מחוץ לחברה הופך לדמות שאפשר להזדהות איתה.

ובישראל נדמה שבשנים האחרונות התהליך הזה נעשה בולט יותר.

ישוע מוצג לא רק כדמות מהעבר, אלא כדמות שאפשר לקרוא אותה באופן חיובי: האדם החריג, הזר, הסובל, חסר הבית או זה שעומד מול החברה ומסרב להתאים את עצמו אליה.

וזה שינוי מעניין במיוחד, משום שאותם מאפיינים שבמבט אחר יכולים להציג אדם ככישלון חברתי, הופכים כאן למקור של כוח ומשמעות.

במקום לשאול למה ישוע לא היה כמו כולם, אפשר להגיע לשאלה הפוכה:

אולי דווקא העובדה שהוא לא היה כמו כולם היא הסיבה שמציגים אותו היום באור חיובי?

וזה לא חייב להיות קשור לשאלה הדתית בכלל.

אפשר להסתכל על ישוע פשוט כדמות תרבותית, ולשאול כיצד אותו אדם מקבל משמעות שונה בהתאם לעיניים שמביטות בו.

האם יש כאן שינוי אמיתי באופן שבו הישראלים תופסים את ישוע?

האם אנחנו רואים יותר ויותר בישוע דמות של אאוטסיידר חיובי — אדם שלא מתאים את עצמו למערכת ולכן דווקא מעורר הזדהות?

או שאולי מדובר בתהליך שבו לקחו תכונות שבעבר נחשבו שליליות, והפכו אותן בישראל לערכים חיוביים?

ובקיצור: איך "מה לא להיות" הפך לסמל של משהו שאפשר דווקא לרצות להיות?

בהמשך למה שעברי כתב, נזכרתי בביטוי „ישוע הפרוע”. זה היה משחק־מילים ישראלי על השם „ישוע”, שהתבסס על האסוציאציה של „פרוע” — ישוע כדמות חריגה, לא מסודרת ולא ממש שייכת למוסכמות.

מעניין שהיום כמעט לא שומעים את הביטוי הזה. האם גם זה אומר משהו על השינוי ביחס לדמות של ישוע בישראל? פעם היה קל יותר להפוך את החריגות שלו לבדיחה, והיום אותה חריגות יכולה דווקא להפוך אותו לאאוטסיידר חיובי?

אולי השאלה היא לא רק מה השתנה בדימוי של ישוע — אלא מה השתנה אצלנו שגורם לאותה „פריעות” להיראות אחרת?

https://www.makorrishon.co.il/nrg/online/5/ART1/799/120.html | 17/10/2008 6:40

בסגנון Scarface – Push It to the Limit, אני אומר את זה ברצינות: אני פשוט לא רואה בישראל אסוציאציות חיוביות במיוחד סביב ישוע.

אולי אנחנו קצת ממהרים לפרש כל שימוש בדמות שלו כמשהו חיובי. יש הבדל בין להפוך דמות ל"אאוטסיידר מגניב" לבין פשוט להשתמש בדימוי שלה באופן אירוני, פרובוקטיבי או אפילו שלילי.

אז אולי השאלה של הדיון צריכה להיות הפוכה: האם בכלל חל שינוי חיובי בדימוי של ישוע בישראל, או שאנחנו פשוט מייחסים לו משמעות שלא באמת קיימת?

הצורר הנאצי גדל והתחנך בתוך חברה נוצרית, אבל האידאולוגיה שהוא ייצג הייתה, במובנים רבים, היפוך של האמונות הנוצריות: כוח במקום ענווה, אלימות במקום חמלה, עליונות במקום שוויון, ושנאה במקום סליחה.

אפשר לראות את זה גם דרך אחת הפרשנויות לסמל הנאצי: לא כסמל נוצרי, אלא כסמל שמייצג היפוך של הצלב והערכים המזוהים איתו.

במקום לראות בנאציזם המשך של הנצרות, אפשר לראות בו ביטוי קיצוני של ההפך — אידאולוגיה שהעמידה כוח, גזע, מלחמה ועליונות מעל הערך של חיי אדם.

השם „ישו” מוכר היטב במקורות יהודיים, ובספרות חז״ל מופיעה הצורה „ישו” ואף „ישו הנוצרי”. כך למשל בסנהדרין מ"ג ע"א, שם מופיע „ישו הנוצרי” בהקשר של משפטו ותלייתו. גם כתבי־יד ונוסחים בלתי מצונזרים של התלמוד משמרים את הצורה הזאת.

בשלב מאוחר יותר התפתחה הפרשנות יש״ו = „יימח שמו וזכרו”. חשוב להדגיש: מדובר בפרשנות פולמוסית לראשי התיבות, ולא בהכרח במקור ההיסטורי של השם.

לצד ההסבר הזה אפשר להעלות פרשנות מעניינת נוספת: ייתכן שהכינוי „יימח שמו וזכרו” נבנה מתוך מסורות דתיות קדומות יותר של חילול או מחיקת שמו של מי שנתפס כרשע או כמי שיש להתרחק מתורתו. כלומר, ייתכן שמדובר בפרשנות פולמוסית שהתפתחה סביב השם ולא במשמעות המקורית שלו.

אפשרות נוספת קשורה לפולמוס היהודי־נוצרי: הדמות נתפסה בנצרות כ„המושיע”, בעוד שבמסורת היהודית הפולמוסית היא הפכה לסמל של דת שנתפסה לאורך ההיסטוריה כמי שהתעמתה עם היהדות והיהודים. מתוך ההיפוך הזה ניתן להבין כיצד „המושיע” של הצד השני יכול להפוך אצל מתנגדיו לדמות שאינה מבורכת או רצויה — ומכאן הכינוי „יימח שמו וזכרו”. גם כאן מדובר בהסבר פרשני, לא בהוכחה לאטימולוגיה של השם.

טוב, אני יודע שזה קצת אסוציאטיבי, אבל משום מה הנשיא האוקראיני זלנסקי וזלנסקה פשוט קפצו לי לראש.

באוקראינית, חלק משמות המשפחה מקבלים צורה שונה לפי המין — זלנסקי אצל גבר ו־זלנסקה אצל אישה. ה־A בסוף הוא חלק מהצורה הנקבית, וזה כנראה מה שתפס לי את האוזן ועשה את האסוציאציה.

לא כל תגובה חייבת לפתוח עוד חזית בדיון — לפעמים אפשר גם סתם לשבור רגע את הכובד.

אם יחליטו להגר לישראל שילכו על ZELENSK